עדות מקומית 2023
בחמישי האחרון לקחתי את אבא שלי ונסענו לת"א, הוא רצה ללכת למאהל החטופים וגם לעדות מקומית אז אמרנו יאללה ניסע לשניהם. אני מאוד אוהבת את עדות מקומית, מרגיש לי כמו סגירת שנה מושלמת דרך העיתונות. התערוכה עצמה חגגה 20 שנה ובעצם עסקה במה היה לנו בכותרות. השנה היא הייתה בקונספט קצת שונה ורק על מה שהיה בארץ.בתחושה שלי הדברים שהכי בלטו לי בכותרות היו הממשלה הנוכחית והמחמאות שהיו בעקבות החוקים שרצתה להוציא, יוליה כלבת הים והמלחמה הנוכחית ששוברת את הלב לכולנו יום יום.במהלך התערוכה הסתובבתי קראתי והסתכלתי בתמונות. מדהים כמה עברנו השנה ועדיין זה מרגיש לי לפני שנים, כאילו לפני המלחמה לא היה כלום, בלאק אאוט שאי אפשר להיזכר. אני לרוב מתמקדת בטוב ומשתדלת להתרכז בנושאים שמחים וטובים בתערוכה אבל השנה הרגיש ששעלו הכי הרבה המחאות האלימות שהיו אחרי בחירת הממשלה הנוכחית והפגיעות באנשים עברו את הגבול והמלחמה הגדולה שאנחנו עדיין בתוכה. אתה רואה תמונות של אנשים שנפגעו בעקבות האבטחה, אתה רואה סרטונים ותמונות של השריפות באיילון, ולחילופין את השרים בממשלה עושים סלפים ומבסוטים על חוקים חדשים שהם מעבירים. עליות לירושלים כמחאות על החוקים האלה שהשרים מעבירים או רוצים להעביר. כמויות על כמויות של אנשים בטירוף למען הצדק שלהם ואתה נדהם כמה כוח רצון יש בהם לעשות את זה. פתיחת הקו הראשון של הרכבת הקלה ואת הבנות עם המדים האדומים כמו ב"סיפורה של שפחה" כדי להפגין את מה שלדעתן הולך לבוא עלינו ובקיצור רוב גדול של אזרחים שנלחמים על צדק ודמוקרטיה לפני שיעברו חוקים שעלולים לפגוע בנו. כמובן שגם תמונות מנושאים אחרים שהיו הופיעו שם - השטחים בעקבות עימותים אלימים בין מתנחלים לפלסטינים, רעידת אדמה בטורקיה שישראל שלחה אליה צוותי חילוץ. תמונות טבע מדהימות, יוליה כלבת הים שעקבנו אחריה ועוד נושאים קטנים מסביב כשבגולת הכותרת המלחמה הנוכחית - תמונות של רכבים שרופים, תחנת המשטרה בשדרות שהיה צריך להוריד, צוותי צה"ל שעזרו בפינויים הנחוצים וסרטון ארוך ועצוב שאי אפשר לא לקבל ממנו צמצמורת על כל האבדות שהיו לנו ועוד ממשיכות. אני יצאתי בתחושה שהשנה הקרובה אני אקח את הדברים הטובים ולא אאבד תקווה גם אם לא הכל הולך חלק ולנסות שוב ושוב עד שיצליח אבל לא שוכחת את מי שכבר לא איתנו ועדיין נמצא בלב. אז ספרו לי מה הכי נגע בכם השנה?
